"כניסה לנעליים גדולות של מנהל ביטחון" הוא אחד האתגרים הכי אנושיים ומורכבים בניהול, במיוחד בעולם האבטחה שבו האמון האישי הוא הכל.

מאת: דודי חמו מנכ"ל חברת נקודת מבט וחבר הנהלת איגוד מנהלי הביטחון

בכל פעם שאני מוזמן ליום הרצאות בכנס מקצועי כלשהו, אני מבחין בטקס קבוע. המרצה שעולה אחרי "סטאר" שנתן הופעה מחשמלת, פותח תמיד בבדיחה: "חבל שלא עליתי לפניו, איך אפשר להמשיך אחרי דבר כזה?". (ממש כמו זמר חימום אחרי הופעה של זמר ענק): כולם מכירים את תחושת הלחץ שבהשוואה המיידית.

אבל כשהדינמיקה הזו עוברת מהבמה אל מסדרונות הארגון, היא מפסיקה להיות בדיחה והופכת לאתגר ניהול גורלי. מה קורה כשאתה נכנס לתפקיד מנהל אבטחה בכיר, כשהקודם בתפקיד לא היה רק ​​, אלא דמות איקונית, אהובה, אולי אפילו כזו שנתפסת כבלתי נתנת להחלפה?

שאלת המורשת בעידן של חילופי דורות:

אנחנו נמצאים היום בנקודת זמן קריטית בעולם האבטחה. דור המייסדים – אלו שבנו מערכות אבטחה ארגונים מאפס, שכתבו את הנהלים הראשונים בדם וביזע יוצאים לפנסיה. המחליפים לא מקבלים רק צרור מפתחות וגישה לשרתים, הם יורשים מערכות יחסים, מוניטין וציפיות רבות שנים.

הקושי בלעקוב אחרי מנהיג אגדי נובע בגלל שהשוואה אינה רגעית, אלא מתמשכת. ארגונים אומרים שהם מחפשים "מישהו שיכנס לנעליים הגדולות", אבל לפעמים הם נופלים למלכודת של ניסיון להקפיא את הזמן.

המלכודת: 

מיתוס מול מציאות, מוניטין של מנהיג ותיק נוטה להפוך עם השנים למיתוס. הזיכרון הארגוני נוטה "לנקות" את הטעויות שלו ולשמר רק את רגעי השיא. היורש, לעומת זאת, נשפט לפי המציאות היומית והחשופה. כפי שאומרים מומחי גיוס בכירים: "אי אפשר לשכפל אדם, וזה גם לא נכון לארגון. כל מנהיג הוא תוצר של תקופתו".

כמנהל אבטחה בכיר לשעבר בארגון גדול שבו עבדתי אני יכול לתאר את החודשים הראשונים שלי: "בכל פעם שהצגתי רפורמה, שמעתי את המשפט 'אבל [הקודם] תמיד עשה את זה ככה'.

הדרך ללגיטימציה: 

הפתרון הוא לא לנסות למחוק את העבר, אלא להכיר בו בגלוי. מנהיגות אמיתית נבנית ומתבססת על יושרה. אתה נכנס לתפקיד כזה, הצעד הראשון הוא להבין שביטחון הוא תחום דינמי. מה שהיה נכון לעידן קודם, דורש התאמה לאיומים של היום.

בשיחה עם חבר שהוא מנהל ביטחון בכיר בארגון גדול ומוכר הוא שיתף אותי בתובנה מרתקת: ככל שחפר עמוק יותר בנהלים שירש, הוא גילה פערים משמעותיים שאותו מנהל הסתיר תחת המוניטין שצבר עם השנים. "זה לא הפחית מהערכתי אליו", הוא אמר, "אבל זה נתן לי את האישור הפנימי להנהיג. גם הוא אנושי, וגם לו היו נקודות עיוורות".

האתגר הוא לא רק בקומה של ההנהלה, אלא בתוך הצוות שלך. לא פעם, כשמנהל מיתולוגי עוזב, חלק גדול מהצוות המקורב אליו עוזב בעקבותיו או מתקשה להפגין נאמנות למנהיג החדש. "אתה חייב לגדל עור עבה", ומתוך ניסיון וחוויה אישית דומה מהעבר שלי. "הם לא עוזבים בגללך, הם עוזבים בגלל הגעגוע למה שהיה".

במצב כזה, הבנייה מחדש היא הזדמנות. זה הזמן להגדיר מחדש את הערך של כל תפקיד, לבנות צוות שמאמין בחזון הנוכחי ולהוכיח שזה נובע מהמקצועיות שלך, ולא רק מהתואר שעל הדלת.

לסיכום:

לגיטימציה היא לא ירושה, הסכנה הגדולה ביותר בכניסה לנעליים גדולות היא משחק להיות "הוא". אל תנסה להיות הגיבור האישי שאינו טועה. אגדות הן סיפורים יפים, אבל ניהול אבטחה דורש ערנות, גמישות וקשר בלתי אמצעי עם השטח.

לכל מנהיג יש צלקות מהקרבות שניהל. המנהיגים הגדולים באמת יהיו הראשונים לומר לכם: "אל תחקו אותי, תבנו על מה שהשארתי". לגיטימציה היא לא משהו שמקבלים בירושה; היא משהו שמרוויחים בכל יום מחדש, דרך הקשבה, סבלנות ועשייה בשטח.

הכותב:

דודי חמו, בעלים ומנכ"ל של חברת "נקודת מבט מודיעין וביטחון בע"מ". מומחה בניהול אבטחה מורכבת, ייעוץ אסטרטגי והקמת מערכי ביטחון חכמים לארגונים, חברות ואתרי תשתית. חברת "נקודת מבט" מתמחה בפתרונות הוליסטיים המשלבים טכנולוגיה מתקדמת, ניהול סיכונים מקצועי וניסיון מבצעי עשיר בשטח.

https://www.manbat.co.il/