1. תרבות ומנטליות בקרב חלק מהציבור הערבי שמשוכנע ששימוש באלימות הוא פתרון לגיטימי לישוב סכסוך.

2. מנהג נקמת הדם והשבת "הכבוד האבוד" למשפחה באמצעות רצח בן המשפחה היריבה מהווה חלק לא קטן מסיבות למעשה הרצח.(ראינו את חגיגיות השמחה של אחת המשפחות בנגב לאחר שחוסל בן המשפחה היריבה ספט 21)

3. רצח נשים על רקע כבוד המשפחה. מתרחש בערך פעם בחודש (שוב, ענין שקשור לתרבות ומנהגים)עד כה מדובר בכ-13 נשים

4. פעילות חלקית ואינה מספקת של משטרת ישראל. הן מפאת חוסר בכ"א אמצעים אולי גם מוטיבציה עובדה שגוררת חוסר הרתעה אין חשש מפני מעצר, ואם יש מעצר בחלק גדול מהמקרים החשודים משוחררים במהרה.

5. חוסר שיתוף פעולה של האוכלוסייה הערבית עם המשטרה. אין נכונות להעיד, בחלק מהמקרים אין הגשת תלונות, אין הסגרת עבריינים ו/או נשקים ועוד.(נכון יגיד מי שיגיד שמדובר בפחד, אבל בשביל למגר את התופעה צריך אומץ.

6. אני לא מונה את האבטלה, שעמום, ועוני כחלק מהסיבות... מצטער, לא כל מובטל או עני מתחיל לרצוח....

 

ראשית אין פתרון קסם, כל פתרון שיוצע ייקח זמן רב לממש אותו. אבל צריך להתחיל ממשהו..

1. חינוך חינוך וחינוך – מגיל 0 להתחיל לחנך לאי אלימות, לפתרון סכסוכים בדרכי שלום . בעיקר בבתי ספר , אבל לא רק, גם בקרב המשפחות, ההורים וכד.

2. הוקעת מנהג נקמת הדם – גם זה קשור לחינוך אבל איפה המנהיגים? חברי הכנסת? השייחים? נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. תוקיעו את המנהג, תסגירו את הרוצחים, הרי בחלק גדול מהמקרים ידוע מי הרוצחים. אבל כל מי שיודע ממלא את פיו מיים.

3. רצח על רקע כבוד המשפחה – שוב חוזרים לחינוך, כל גבר ערבי צריך להבין שהנשים בחברה הערבית אינם רכוש. ואם אחותו נאפה או קיימה יחסי מין מחוץ לנישואין זה לא מחייב עונש מוות. והמשפחה צריכה להתמודד "עם העלבון כביכול" ללא אלימות ואם בכל זאת זה קורה, הרי על בני המשפחה שבוודאות יודעים מי הרוצח להסגיר אותו מיד למשטרה

 

1.המשטרה הקימה אגף (אגף "סייף") שזה בדיוק תפקידו. אולם נכון לעכשיו אין לו ככל הנראה את הכלים הדרושים. ויש לספק לו אותם:

2.ראשית יש להכין תוכנית עבודה/מבצע עם לוחות זמנים יעדים ומדדים אותם ניתן למדוד מידי יום/שבוע/חודש

3.יש לספק לו אמצעים וכ"א מספק כמו למשל מספר משמעותי של יחידות משמר הגבול

4.יש לגייס את המערכת המשפטית שתדע לראות בחומרה את מעשי הפשע הללו ולהעניש בהתאם

5 יש לבדוק אפשרות למעצרים מנהלים.

6.רתימת מס הכנסה ומע"מ לפגיעה כלכלית בגורמי הפשיעה

כל זה צריך להתבצע בשילוב ההנהגה הערבית.(לאן הם נעלמו. דרך אגב?) חברי הכנסת, ראשי מועצות,שייחים ומנהיגי מקומיים (למרות שאני לא "בונה" על שיתוף פעולה של כולם)

 

ראשית על מנת ששב"כ יטפל באלימות בחברה הערבית יש לשנות את החוק. לדעתי אין צורך בכך וזה לא יהיה נכון. אולם שב"כ צריך להרתם למשימה מדובר במשימה לאומית ( ללא נגיסה באחריות המשטרה. )

יש למנות יועצים למפקדי המחוזות ולאגף סייף (בכירים לשעבר או בהווה בשב"כ) שידעו לעשות בעיקר שלושה דברים

1.ראיה מזוית אחרת, מחוץ לקופסה של האירועים והצעת דרכי פעולה

2.חיבור בין יכולות שב"כ אותן ניתן לבזר לפעילות המשטרתית

3.סיוע בבנית תוכנית כיסוי יומינטית וסיגינטית ביעדים השונים

לסיכום שני דברים צריכים להתבצע במקביל ולאורך זמן ,האוכלוסייה הערבית צריכה להפסיק עם "אכלו לי שתו לי" ולהתחיל לחנך ולהסביר ולשתף פעולה עם המשטרה!!!

ובמקביל מדינת ישראל צריכה באמת לקבל החלטה להקדיש את האמצעים והמאמצים הנדרשים ולמגר את התופעה. זה לא קל אבל בהחלט אפשרי!