ניהלתי שיחה עם עמית היום בבוקר על תפקיד המנהיגים. אני כן מאמין שהתפקיד שלנו כמנהיגים הוא לשרת את הצוותים שלנו ולהסיר מחסומים כדי שיוכלו להיות הכי יעילים! תפקידו של מנהיג אינו לסקור ולתת יעדים אלא לאפשר לצוותים ליצור חזון לעסק, ולאפשר להם להשיג את אותו הדבר!
נזכרתי במושג שנקרא "מנהיגות משרתת" ומאמר שקורא להתנהגויות המפתח של מנהיגים משרתים.
כמנהיגים, אני מאמין בהשקעה ובבניית צוותים חזקים סביבנו שהם יותר חדים, בקיאים ואינטליגנטים מאיתנו. הדרך היחידה לגרום להם להיות מעורבים היא על ידי אימוץ התנהגויות של מנהיגות משרתת.
אמפתיה, ענווה ובטיחות פיזיולוגית הן, בעיניי, ההתנהגויות המובילות הנדרשות לנו כמנהיגים כדי להבטיח שנצליח כעסק וכצוות!
עקרי הדברים:
אתם בוודאי מכירים את מבנה הפירמידה של הניהול הקיימת ברוב הארגונים: משולש היררכי כשבקודקודו מפקד/מנכ”ל, מתחתיו פקודיו ו/או המנהלים הבכירים – חברי ההנהלה, בשורה הבאה מנהלי דרגי ביניים, כך הלאה עד העובדים הזוטרים. בתחתית ומחוץ למשולש של הארגון מצויים הלקוחות, אותם משרתים כמובן העובדים הזוטרים.
אם אשאל בארגונים שלכם את העובדים הזוטרים מי הם רוצים שיהיה הכי מרוצה מהעבודה שלהם מה הם יענו? הבוס, כמובן.
אם נהפוך את מבנה הפירמידה, המנהל בקודקוד למטה, ותפקידו למלא את צרכיהם המקצועיים של המנהלים שמעליו בפירמידה ההפוכה, ואלה בתורם משרתים את העובדים שמעליהם, עד לעובדי השירות שמשרתים את הלקוחות – נבין את הרעיון הפשוט והחשוב של מנהיגות משרתת. כל דרג רואה בדרג הבא לקוחות אותם הוא משרת. התהליך עובד במודל הפרקטלים.
בניהול הישן תפקיד המנהל לשלוט בכפופים לו, תפקידו לשרת אותם באופן הטוב ביותר כדי שהם יוכלו לשרת באופן הטוב ביותר את הלקוחות. כלומר המנהיג הטוב ביותר הוא לפני הכול – משרת, דבר המעקר לחלוטין את משחק הכוח.
מנהיגות משרתת מתבססת על עוצמה
כוח ועוצמה הם שני מושגים מובחנים, ויש ביניהם כמובן קשר, ויחסים חשובים ומשלימים:
כוח | עוצמה |
מצוי בממשקים | פנימית |
לאנשים, מערכות, ומדינות | שייכת לפרטים |
נובע מתפקיד, מעמד, הון, כבוד | נובעת ממיומנויות, יכולות ותכונות |
משחק סכום אפס | מרבה את עצמה |
זמני | נשארת שלכם |
המציאות ברוב הארגונים רחוקה מכך מזרח כמערב. ראיתי מנהלים מכורים לכוח שסירבו לעזוב את תפקידם, מנהלים שאיבדו את כל כוחם אבל נאחזו בכיסאם. למה? בגלל תאוות כוח, חרדה מפני אובדנו, מפני הריק שמצפה לאחר הכהונה רבת הפעלים. רבים לא מבינים שאותה תקופה שבה הם נתפסים על ידי סביבתם כלא-רלוונטיים – מכתימה אותם, הופכת אותם ממנהלים עטורי הישגים ופרסים לאנשים שכל הארגון וסביבתו מדברים בהם סרה, לעתים אפילו בחוסר כבוד עד תיעוב, עד הרס המוניטין. לדעת לפרוש בזמן זו אמנות, חשוב לא לפספס פרישה גדולה ובשיא.
השימוש החכם שתעשו בעוצמות שלכם יביא להשפעה ולהצלחה. שימוש בכוח מוטעה יגרום נזק, גם לכם – כי תחמיצו את ההזדמנות להמשיך להתפתח, לבנות עוצמות פנימיות, שימשיכו אתכם הלאה, בעוד הכוח שלכם פעמים רבות יחלוף. כמובן ששימוש לא חכם בכוח יגרום נזק גם לסביבה. מנהיגות אוטוקרטית וכוחנית הרסנית לארגונים וצוותים, היא יוצרת סטרס, וחוסר שביעות רצון ובכך פוגעת בתפוקות. חכם ירבה עוצמה, חזק ירבה אויבים.
"מנהיגות משרתת"
אם ניזכר במודל התשוקה למנהיגות הישנה, נראה שפעמים רבות אנו מגיעים לעמדות ניהול כשאנו מונעים מאגו, תשוקה לכוח, ולניראות אישית, זה שכיח, וזה בסדר גמור. במהלך ההתפתחות שלנו יש לנו הזדמנות להתפתח כמנטורים, לגדל מנהיגים, למחפש ולייצר משמעות, ולמצוא את הייחודיות בכל חבר צוות.
תהליך הצמיחה האישי שתוכלו לעשות בניהול היא לעבור למנהיגות משרתת!
ישנם כמה עקרונות חשובים לשינוי הנדרשת בעולם החדש, הממהר, אחד מהם הוא כמובן מנהיגות משרתת, ולא הסתמכות על סמכויות וכוח.
הטיפוס הקלאסי של מנהל דור (העבר): חשב שהוא יודע הכל, טיפוס סמכותי עד אגרסיבי, מנהיגי הדור החדש (משרתת) מבינים שעליהם להיות בראש וראשונה מנטורים, וכי החלטות שמתקבלות בהיוועצות הן טובות יותר. בנוסף יתאימו את הניהול לארגון לצוות ולעובדים, יעבדו מעט עם כללים והרבה יותר עם תשומת לב, וישקיעו בשירות האנשים ובבניית צוותים מעולים. הם ישמרו על הטאלנטים שלהם מכל משמר, ויחפשו תפקיד לאדם מעולה במטרה לשומרו, או יפעלו בהתאם לכלל של קולינס “קודם כל מי ואחר כך מה” – יבחרו קודם את מי מעלים לאוטובוס, ואחר כך יעסקו במציאת התפקיד.
מנהלי העבר חשבו שמה שהיה הוא שיהיה, מנהיגי העתיד (משרתת) מבינים כי העולם ממהר, המציאות השתנתה, וכי קצב השינוי עולה, ולכן הם חדשנים ומעודדים יצירתיות וגם משרתים את העובדים בארגון. ולא רק את העובדים, מאפיין של מנהיגות משרתת הוא חיפוש לעשות טוב לכל בעלי העניין – עובדים, לקוחות, ספקים ומשקיעים ולא רק לבעלי מניות.