*מעמדו של קצין הביטחון במדינת ישראל מחייב בחינה מחודשת והסדרה מערכתית* על אף מרכזיותו של התפקיד בניהול סיכונים, שמירה על רציפות תפקודית והתמודדות עם מצבי חירום, טרם עוגן מעמדו כמקצוע מוסדר, בעל דירוג, סטנדרטים מחייבים והכרה פורמלית – בדומה למקצועות רבים אחרים במשק. המציאות הישראלית מייצרת היצע רחב של בעלי ניסיון ניהולי, פיקודי ומבצעי בתחום הביטחון. ניסיון זה מהווה תשתית משמעותית לפיתוח מיומנויות קבלת החלטות, הובלת מערכות מורכבות וניהול משברים – יכולות המהוות נכס גם בתפקידי הנהלה בכירים. כפי שניסח זאת אחד המנכ"לים עמם עבדתי: "ברגע של משבר – הגורם הראשון שאליו פונים הוא קצין הביטחון". אמירה זו ממחישה את הפער בין האחריות בפועל לבין ההכרה הממסדית. למרות ריבוי העוסקים בתחום, טרם נוצרה מסגרת מקצועית אחידה המגדירה את גבולות התפקיד, תחומי האחריות והכשרות החובה. כיום פועלים במקביל גופים שונים המובילים הכשרות והסמכות – כל אחד מנקודת מבטו: משטרת ישראל, פיקוד העורף, משרדי ממשלה שונים והמגזר הפרטי. התוצאה היא פיצול תפיסתי ומקצועי, היוצר חוסר אחידות ואף פערים ברמת הכשירות. במקביל, מתפתחים איגודים וארגונים שונים – הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי – אך עדיין חסרה סמכות מרכזית שתשמש כגורם מתכלל (“אבא ואמא”) לתחום. בהיעדר רגולציה ברורה, נותר המקצוע חשוף לפרשנויות שונות, ולעיתים גם לסטנדרטים לא אחידים. יתרה מכך, השינויים בסביבת האיומים – לצד כניסת עולמות תוכן חדשים, טכנולוגיים וארגוניים – מחייבים הגדרה מחודשת של פרופיל התפקיד והתאמתו למציאות המשתנה. ללא קביעת דירוג מקצועי, מסלול הכשרה מחייב והסדרה רגולטורית, צפוי התחום להמשיך ולהיות פרוץ, באופן שעלול להשפיע על רמת המוכנות והביטחון הארגוני. הגיעה העת למעבר מתפיסה תפקודית-אופרטיבית לתפיסה מקצועית מוסדרת, המגדירה את קצין הביטחון כתחום מומחיות עצמאי, בעל סטנדרטים ברורים, אחריות מוגדרת והכרה מערכתית מלאה. | 14 comments on LinkedIn