זיהוי פנים במרחב הציבורי – קריאה לאסדרה עקרונות מדיניות לאסדרת נושא זיהוי הפנים במרחב הציבורי בחקיקה ראשית זיהוי פנים במרחב הציבורי הוא יישום ביומטרי, בו נעשה צילום וזיהוי פנים מול קהל בלתי מסוים המצוי במרחב הציבורי, וביצוע השוואה ביומטרית אל מול מאגר, וזאת ללא שיתוף פעולה מצד הקהל (Face Recognition of Non-Cooperative Subjects). בשנים האחרונות חל שיפור דרמטי ביכולות הטכנולוגיה לזיהוי פנים וישנה עליה בשימוש בזיהוי פנים במרחב הציבורי. לזיהוי פנים במרחב הציבורי רגישות רבה והיבטים טכנולוגיים מיוחדים, והוא נמצא במוקד דיונים ציבוריים ופרלמנטריים במדינות רבות. מתוך הסתכלות צופה פני עתיד ולאור המגמות הרווחות בעולם המערבי והשימוש הגובר במערכות אלה, הוחלט לגבש עקרונות מדיניות ובהתאמה לקרוא לאסדרת תחום זה. בין היתר, מוצע כי יערך דיון ציבורי אשר בו יהיה ניתן לשקול את הסיכונים מול התועלות, וכן מתן דגש לשיקולים אתיים ואחרים הכרוכים בו. קיימת חשיבות רבה באסדרת "כללי המשחק". מחד לאפשר לגורמי אכיפה (או גורמים אחרים) לממש את תפקידיהם ומשימותיהם תוך מינוף הטכנולוגיה, ומאידך לשרטט את גבולות ריסון הכוח הנדרשים כדי להימנע מפגיעה לא רצויה בתושבי ישראל ובחברה ככלל. מטרת המסמך זיהוי פנים במרחב בציבורי בישראל - עקרונות מדיניות וקריאה לאסדרה לאומית היא הצגת מכלול הסוגיות אשר יש לבחון במסגרת זו. המסמך כולל דוגמאות נבחרות לאסדרת הנושא בעולם המערבי, כאשר הבולטת בהן היא הצעת הרגולציה לבינה מלאכותית Artificial Intelligence של האיחוד האירופאי, אשר מתייחסת באופן ספציפי לשימוש של גופי האכיפה במערכות ביומטריות לזיהוי מרחוק של אדם. מקור: מערך הסייבר הלאומי https://www.gov.il/he/departments/general/face_recognition