ספרו של יהושפט הרכבי המודיעין כמוסד ממלכתי הוא ספר על מודיעין. הרכבי אינו מספר על היריב אלא בוחן את המודיעין עצמו בזכוכית מגדלת ובמבט רחב. מאז כתב הרכבי את ספרו זה לא נכתבו ספרים רבים על מודיעין בישראל, קל וחומר כאלה אשר פורסים יריעה רחבה כל כך.

כיצד נראה הספר היום לאחר יותר משני דורות? האם בעידן הנוכחי יש עוד טעם בדבריו ובהגותו של האיש שהשפיע אולי יותר מכול על החשיבה האסטרטגית בישראל, ואשר עד היום אנו מחלקים את ספרו מלחמה ואסטרטגיה לתלמידי המכללה לביטחון לאומי ונדמה לי שהתשובה על שאלות אלה חיובית. חלק ניכר בספר דן ביחסים ההדוקים בין המודיעין לקברניט. הוא מציג את הדילמות ואינו תמיד מכריע בהן. הוא היה שם, הבין את עומק ומהות היחסים, ונגע בעצבים הרגישים של דור מייסדי המדינה. כמי שחווה בעצמו את המורכבות של יחסי המודיעין עם קברניטי המדינה ושל היחסים עם הדרג הצבאי הבכיר, אני יכול להעיד שגם אם הייתה חסרה להרכבי הבניה תאורטית מערכתית, הרי רוב הדילמות והכיוונים שעליהם הוא מצביע — כמצוות 'עשה' ו'אל תעשה' לראש שירות המודיעין
— תקפים גם היום.


הפרק העוסק במחקר הוא בעל ערך מקצועי גם כיום לעומת הפרקים העוסקים באיסוף שלא שרדו את מחסום הזמן, בעיקר נוכח המהפכה הקיברנטית. הספר גם עוסק בשאלה כיצד לנהל את שירות המודיעין. כבר בתקופתו של הרכבי הייתה זו שאלה לא פשוטה. באותן שנים דרך כוכבו
של ענף איסוף, שלימים נהיה בגלגול היסטורי לחטיבת ההפעלה. העצות והתובנות בתחום זה נכונות רק בחלקן, אך אבחנה אחת נותרה נכונה — הוא מכיר בכך שבכל ארגון מודיעיני צפויים מתחים, קורא ל'שלום בית', ולצד זאת מבין שהמתחים האלה יוצרים חיוניות, שעליה מושתת המפעל המודיעיני כולו.


עניין נוסף שהספר מאיר הוא שאלת 'המודיעין המבצעי'. כיום אנו נוהגים לכנות תחום זה בחלקו כמערכה בין מלחמות, תחום שזכה לתחייה מחודשת בשנים האחרונות בצה"ל. בשנים שבהן נכתב הספר היה תחום זה עדיין חלק מן האסטרטגיה של צה"ל, גם אם בפועל לא נעשה בו הרבה. בשנות השישים השתנה סדר היום של צה"ל, משימת ההתרעה עמדה בראשו, ודגש הושם לתחום האיסוף. הספר הונח בביתו של דן, בנו של הרכבי, והמתין שם כשישה עשורים לגאולה מאוחרת. פרסומו הוא
הנצחה לאיש שאולי לא רצה שינציחו אותו בדרך אחרת. בני המשפחה, שבלעדיהם לא היה ספר זה רואה אור, לא חפצו להנציחו בדרך המקובלת — באמצעות שם של רחוב או של מוסד אלא בדרך הראויה לו מכול — באמצעות ספר שינציח חלק ממחשבותיו, חלק מן הרעיונות שפיתח ושהיו חלק ממנו. כמפקד המכללות ובהן המכללה לביטחון לאומי, אשר הרכבי היה מראשוני המורים בה, אני מוצא זכות מיוחדת להוציא לאור בהוצאה מאוחרת את ספרו של הרכבי ומבקש להודות לכל העוסקים במלאכה.

יוסי בידץ, אלוף,
מפקד המכללות

כבוד !!!!


קרדיט :הוצאת "מערכות" והמרכז למורשת המודיעין
יזם והביא לדפוס: דודי סימן טוב

לקריאת בספר בלינק
https://www.intelligence-research.org.il/userfiles/banners/arkabi.pdf
ספרו של יהושפט הרכבי המודיעין כמוסד ממלכתי הוא ספר על מודיעין. הרכבי אינו מספר על היריב אלא בוחן את המודיעין עצמו בזכוכית מגדלת ובמבט רחב. מאז כתב הרכבי את ספרו זה לא נכתבו ספרים רבים על מודיעין בישראל, קל וחומר כאלה אשר פורסים יריעה רחבה כל כך. כיצד נראה הספר היום לאחר יותר משני דורות? האם בעידן הנוכחי יש עוד טעם בדבריו ובהגותו של האיש שהשפיע אולי יותר מכול על החשיבה האסטרטגית בישראל, ואשר עד היום אנו מחלקים את ספרו מלחמה ואסטרטגיה לתלמידי המכללה לביטחון לאומי ונדמה לי שהתשובה על שאלות אלה חיובית. חלק ניכר בספר דן ביחסים ההדוקים בין המודיעין לקברניט. הוא מציג את הדילמות ואינו תמיד מכריע בהן. הוא היה שם, הבין את עומק ומהות היחסים, ונגע בעצבים הרגישים של דור מייסדי המדינה. כמי שחווה בעצמו את המורכבות של יחסי המודיעין עם קברניטי המדינה ושל היחסים עם הדרג הצבאי הבכיר, אני יכול להעיד שגם אם הייתה חסרה להרכבי הבניה תאורטית מערכתית, הרי רוב הדילמות והכיוונים שעליהם הוא מצביע — כמצוות 'עשה' ו'אל תעשה' לראש שירות המודיעין — תקפים גם היום. הפרק העוסק במחקר הוא בעל ערך מקצועי גם כיום לעומת הפרקים העוסקים באיסוף שלא שרדו את מחסום הזמן, בעיקר נוכח המהפכה הקיברנטית. הספר גם עוסק בשאלה כיצד לנהל את שירות המודיעין. כבר בתקופתו של הרכבי הייתה זו שאלה לא פשוטה. באותן שנים דרך כוכבו של ענף איסוף, שלימים נהיה בגלגול היסטורי לחטיבת ההפעלה. העצות והתובנות בתחום זה נכונות רק בחלקן, אך אבחנה אחת נותרה נכונה — הוא מכיר בכך שבכל ארגון מודיעיני צפויים מתחים, קורא ל'שלום בית', ולצד זאת מבין שהמתחים האלה יוצרים חיוניות, שעליה מושתת המפעל המודיעיני כולו. עניין נוסף שהספר מאיר הוא שאלת 'המודיעין המבצעי'. כיום אנו נוהגים לכנות תחום זה בחלקו כמערכה בין מלחמות, תחום שזכה לתחייה מחודשת בשנים האחרונות בצה"ל. בשנים שבהן נכתב הספר היה תחום זה עדיין חלק מן האסטרטגיה של צה"ל, גם אם בפועל לא נעשה בו הרבה. בשנות השישים השתנה סדר היום של צה"ל, משימת ההתרעה עמדה בראשו, ודגש הושם לתחום האיסוף. הספר הונח בביתו של דן, בנו של הרכבי, והמתין שם כשישה עשורים לגאולה מאוחרת. פרסומו הוא הנצחה לאיש שאולי לא רצה שינציחו אותו בדרך אחרת. בני המשפחה, שבלעדיהם לא היה ספר זה רואה אור, לא חפצו להנציחו בדרך המקובלת — באמצעות שם של רחוב או של מוסד אלא בדרך הראויה לו מכול — באמצעות ספר שינציח חלק ממחשבותיו, חלק מן הרעיונות שפיתח ושהיו חלק ממנו. כמפקד המכללות ובהן המכללה לביטחון לאומי, אשר הרכבי היה מראשוני המורים בה, אני מוצא זכות מיוחדת להוציא לאור בהוצאה מאוחרת את ספרו של הרכבי ומבקש להודות לכל העוסקים במלאכה. יוסי בידץ, אלוף, מפקד המכללות כבוד !!!! קרדיט :הוצאת "מערכות" והמרכז למורשת המודיעין יזם והביא לדפוס: דודי סימן טוב לקריאת בספר בלינק https://www.intelligence-research.org.il/userfiles/banners/arkabi.pdf
2
0 Reacties 1 aandelen
G-8TH054R2X0